דפיקות עזות על הדלת וצעקות של אדם
שנטרפה עליו דעתו הקפיצו אותי מהמיטה, דאגתי לוודא שאורון לא התעורר במיטתו , וזינקתי אל הדלת.
"תפתחי כבר!" הוא הכה בדלת בבקבוק זכוכית
והרים קול שהדהד בין קירות המלון נוטף הצחנה.
"רק אם אתה מחזיר לי את הדרכונים והארנק,"
אמרתי אל העינית בטון שנשמע רגוע.
"תפתחי או שאני גומר אותך!" הוא צרח.
"תראה לי שאתה נותן לי בחזרה את הדרכונים והכסף,ואז אפתח לך " , השתדלתי להישאר שלווה.
העובדה שנשמעתי רגועה ובוטחת הפחידה אותו כנראה.
הוא שלף מכיסו את הדרכונים ונפנף בהם מול הדלת.
וגם שוב : "פתחי כבר!" ומיד התחיל לבכות כילד מתחנן.
הסם עלה לו לראש, האלכוהול סובב אותו סופית .
הכנסתי אותו פנימה . "תן לי רגע את הדרכונים," הושטתי את היד לכיוונו .
במקום להגיח אותם בכף ידי, הוא הרים את בקבוק הזכוכית שהיה בידו השנייה וזרק אותו בקול נפץ
אדיר על הרצפה . "את לא תיסעי מכאן לשום מקום עם הילד שלי!" צרח ובכה חליפות, "אני אהרוג אותך ואותי לפני שתטוסי איתו."