עדנה הייתה ילדה לא רצויה, ילדת אומנה שרק רצתה אהבה ובית ולהיות "ילדה טובה". ילדה על תנאי. בגיל אחת-עשרה עברה פגיעה מינית, משני מפגעים שחזרו לפגוע בה על בסיס יומי לאורך שנתיים וחצי. הגואל שלה התברר כמייסר הגדול של שנותיה הבאות. מטולטלת בין אהבה לאימה, בין איומי סכינים לחרדת סמים, נקרעו ממנה עוד ועוד הגנות. מפוחדת, מבוישת וכואבת, שבויה בלופ של ריצוי וחלומות על שחרור, נערה שבגיל חמש-עשרה כבר הייתה לאימא המגוננת על בנה – היא הצליחה לבסוף למצוא כוחות ולהיחלץ מבור תחתית אפל. כשהבינה שאין יותר מכות בעולמה, לא עוד איומים וניצול ופחד משתק ונדודים והילחצות אל הקיר בבחירה בין רצח להתאבדות – היא גם הבינה שכבר מותר לה לא לשתוק. שאת תחושות הבושה והאשם לא היא צריכה לשאת, שאת הקופסה השחורה שהוחבאה בתוכה עליה לשחרר. כשזיכתה את עצמה בחנינה על שנים בצל התעללות וסבל, היא זקפה גו ושינתה את שמה לעדן. עדנה היא בלה, עדן היא בל. הסודות של המחברת, בל שחר, שהיו נצורים עשרות שנים במגירות שתיקה נעולות, נחשפים עכשיו לאור השמש המחטא, בתקווה שיציאתם תשמש פה לרבות ורבים אחרים, ותעודד גם אותם למצוא את כוחות האור שבהם, שיזכו אותם בשחרור המיוחל – ובעצמם.